התמכרות מהי?
תמכרות מוגדרת כיום כמחלה מוחית שבה נפגעו אזורי המוח האחראים לתפקודי גמול, מוטיבציה, זיכרון ולמידה. הגם שלא ברור עד כמה מדובר בפגיעה ראשונית (דהיינו כזו שהייתה קיימת עוד לפני השימוש הראשון בחומר) או שניונית (כזו שנגרמת משימוש חוזר)
התמכרות היא הפרעה שבבסיסה חוסר איזון בין שתי המערכות – לקות במערכת ההפעלה הדורשת גירויים מתמשכים חזקים בדמות חומרים ממכרים, לצד לקות במערכת הוויסות, הפוגעת ביכולת לשלוט בדחפים להשתמש בחומרים אלו. המוליך העצבי (נוירוטרנסימטר) העיקרי הפועל במערכת הגמול הוא דופמין. מחקרים מדגימים כי בעת אכילה וקיום יחסי מין עולות רמות הדופמין באזור מערכת זו עד פי שניים. מכאן האדם מבין שביצע פעולה "רצויה" ובהמשך יחזור עליה. חומרים ממכרים מעלים גם הם את רמות הדופמין במערכת הגמול, אך לעתים עד פי עשרה. ישנם אנשים אשר לא יכולים להסתפק בפעולות יומיומיות כגון אוכל ומין על מנת לחוש תחושת גמול וסיפוק, ונדרשים להם גירויים המעלים את הדופמין לרמות גבוהות הרבה יותר.
כיום ידוע כי הסובלים מהתמכרויות לא נחשבים יותר לאוכלוסיות שוליים אלא מדובר באוכלוסיות נורמטיביות, הסובלות מהתמכרויות למגוון חומרים כגון משככי כאבים, כדורי שינה והרגעה, אלכוהול, קנאביס וסמים. המחקרים הקיימים מראים כי המרכיב הגנטי דומיננטי בהתמכרות, ההנחה היא שכיום כ-60%-40% מהנטייה לפתח התמכרות היא גנטית. יש לציין כי אין מדובר בגן בודד אלא בשילוב כמה גנים שיוצרים בין השאר תכונות כגון אימפולסיבית, קשיי ויסות רגשיים וחיפוש אחר ריגושים. על כן אנשים עם תכונות כגון אלו נמצאים בסיכון יתר להתנסות בחומרים הללו ובהתמכרות. מרכיבים נוספים המעלים משמעותית את הסיכון להתמכרות הם סביבתיים והבולט שבהם הוא טראומות קשות בילדות. לדוגמה, כ-80% מהנשים הסובלות מהתמכרות לסמים מדווחות על טראומות מיניות או אלימות בעברן.
השילוב בין המרכיב הסביבתי והגנטי יוצר את הנוירוביולוגיה שעומדת מאחורי ההתמכרות. כאשר אדם עם מטען גנטי מתאים עובר טראומות בילדות למשל הדבר מתבטא בשינויים מוחיים המגבירים את הסיכון לפתח התמכרות בהמשך.
